פסק-דין בתיק תא"מ 2864-07

בפני תביעה ותביעה שכנגד. ראשיתה של התביעה בבקשה לביצוע שטר אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בעכו על ידי איוב מחמוד (להלן: "התובע" ), כנגד מ.י. דביר בע"מ (להלן: "הנתבעת" ) לביצוע שני שיקים: האחד - על סך של 10,000 ש"ח ומועד פירעונו 10/12/2006; והשני - על סך של 1,436 ש"ח ומועד פירעונו 15/1/2007.

            בד בבד עם ההתנגדות הוגשה גם בקשה להעברת הדיון בהתנגדות לבית משפט זה. לאחר שניתנה הרשות להגן הוגשה התביעה שכנגד.

2.         התובע הוא קבלן לעבודות צבע. הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת בקבלנות בניין, אשר בנתה את פרויקט מדורגי הפארק בקריית אונו (להלן: "הפרויקט" ). לטענת התובע - כך על פי כתב ההגנה בתביעה שכנגד, כך על פי תצהיר העדות הראשית, וכך בחקירתו בבית המשפט - נחתם בינו לבין הנתבעת הסכם בחודש אוקטובר 2006 , כאשר היום המדויק שבו נכרת ההסכם לא צוין. לפי ההסכם, התובע קיבל את כל עבודות הצבע בבניין 202 בפרויקט, והנתבעת הייתה אמורה לשלם לו עבור ביצוע כל העבודות הללו סך של 70,000 ש"ח. לעניין תנאי התשלום נקבע בהסכם שעל התובע להגיש ב-28 לכל חודש חשבון, לאישורו על ידי המפקח. בחקירתו אמר התובע כי החל את עבודתו בחודש אוקטובר, עוד לפני שנחתם ההסכם. על פי ההסכם היה על התובע לסיים את העבודות עד ל-30/11/2006. בפועל עבד התובע - כך לטענתו - עד תחילת ינואר 2007.

3.         אין מחלוקת בין הצדדים, שהחשבונות החלקיים הראשון והשני שהוגשו על ידי התובע, שולמו על ידי הנתבעת. התובע הגיש גם חשבון שלישי, אשר אף הוא שולם על ידי הנתבעת, ולטענת הנתבעת לכתחילה היא שילמה לו בגין העבודות נשוא החשבון השלישי באמצעות השיק הראשון, בטרם הוגש החשבון ובטרם הסת יים ביצוע העבודות נשוא חשבון זה. כאשר הסתיימו העבודות התברר שהסכום המגיע על פי החשבון השלישי הוא נמוך יותר מסכום השיק הראשון, ולכן היא מסרה לתובע שלושה שיקים כלהלן:

שיק על סך 3,730 ש"ח ליום 22/12/2006;

שיק על סך 5,000 ש"ח ליום 31/12/2006;

שיק על סך 1,436 ש"ח ליום 15/1/2006, עבור מע"מ.

לטענת הנתבעת, השיק הראשון בוטל עם מסירת שלושת השיקים הנ"ל שסכומם המצטבר הוא 10,166 ש"ח, סכום שכאמור כולל גם את התשלום עבור המע"מ, ואשר אין מחלוקת בין הצדדים, שהם נפרעו. לטענת הנתבעת, התובע הבטיח להחזיר את השיקים המקוריים שנמסרו לו , אך לא עמד בהבטחתו.

4.         התובע, שכאמור מסכים לטענת הנתבעת שהוא קיבל את שלושת השיקים שפורטו לעיל ושהשיקים האלו נפרעו, טוען שאין קשר בין השיק הראשון לחשבון החלקי השלישי, שכן שיק זה נמסר לו, לטענתו, בגין עבודות צבע נוספות שלא נכללו בהסכם שבין הצדדים, שהוא התבקש לבצען בדחיפות בשל צרכי העבודה, ושהוא גם ביצע אותן בפועל. לדבריו, ההסכמה לעניין העבודות הנוספות הייתה בעל פה עם אביו של מנהל הנתבעת. לדבריו, סוכם שעבור ביצוע העבודות הנוספות תשלם הנתבעת 10,000 ש"ח ואת המע"מ יקבל התובע בשיק נפרד. השיק השני הוא השיק עבור המע"מ ובגינו, כך הוא טוען, הוא הוציא חשבונית. ייאמר מיד, לא ברור כיצד מע"מ על סך של 10,000 ש"ח מגיע כדי סך של 1,436 ש"ח.

בתצהירו טוען התובע, כי העבודות הנוספות כללו צביעת המעלית, זיפות הגג ושני חדרים שנמצאים על גג הבניין, צבע שמן לדלתות שבגג וגם הסולם שמוביל לגג. בחקירה הנגדית מפרט התובע את העבודות הנוספות שבוצעו על ידו: צביעת פיר המעלית , צביעת כל הברזל שעל התקרה למעלה, צביעת דודי שמש וכל מה שלא בקומת הכניסה אלא למעלה.

יצוין שבמהלך החקירה הנגדית נדרש התובע לשאלה האם הוצאה על ידו חשבונית בגין הסך של 10,000 ש"ח, והוא אומר תחילה שהוא צריך לבדוק את זה ואחר כך הוא אומר שהוא לא זוכר אם הוציא חשבונית, אם לאו. ייאמר מיד - הדעת נותנת שלו היה התובע מוציא חשבונית בגין סכום זה, אזי הוא היה יודע לצרף את העתקה לתצהירו. במאמר מוסגר יצוין שלגבי כל אחד ואחד מהסכומים ששולמו על ידי הנתבעת לתובע הוציא התובע חשבונית מס ותצלומי החשבוניות צורפו לתצהיר מנהל הנתבעת. השאלה המתבקשת מיידית היא הכיצד איפוא לא הוציא התובע חשבונית מס בגין התשלום על העבודות הנוספות שהוא טוען להן, כפי שעשה לגבי כל אחד מהתשלומים שקיבל מהנתבעת, וכפי שהיה עליו לעשות על פי דין?!

5.         כאמור, הנתבעת טוענת כי בטרם אושר חשבון חלקי מספר 3, פנה התובע אל מנהל הנתבעת, מר מוטי מלכי (להלן: "מנהל הנתבעת" ) וביקש ממנו להקדים את התשלום ע"ח הכספים המגיעים לו מפאת החגים המוסלמים. מנהל הנתבעת נעתר לבקשה וכך נמסר השיק הראשון לתובע. לאחר שבוצעו העבודות הגיש את חשבון חלקי מס' 3 למפקח עבור עבודות שביצע בחודש 12/2006. סכומו של החשבון - כולל מע"מ - הוא 10,700 ש"ח, ומסכום זה היה על הנתבעת להפחית 5% מס במקור על פי ההסכם, כך שהסכום הכולל הוא 10,166 ש"ח . זאת הייתה הסיבה שהשיקים בוטלו ונמסרו תחתיהם שלושת השיקים האחרים שנפרעו. וכאמור, הנתבעת טוענת שהתובע מעל באמון שהיא נתנה בו ולא החזיר לה את השיקים שבוטלו.

הטענה היא איפוא טענה של העדר תמורה לשיק הראשון שכן ה וא נפרע באמצעות ה שיקים האחרים שהם אלו המשקפים נכונה את מה שהייתה צריכה הנתבעת לשלם לתובע בגין העבודות נשוא החשבון החלקי השלישי.

לגבי השיק השני, טוענת הנתבעת שהשיק בוטל בשל כך שהתובע הפר את ההסכם - כפי שיפ ורט להלן, ואת סכומו היא מבקשת לקזז מסכומים, שלטענתה מגיעים לה מהתובע. הטענה לגבי שיק זה היא, איפוא, טענת קיזוז.

6.         בתביעה שכנגד מוסיפה הנתבעת וטוענת שלא זו בלבד שאין לחייבה לשלם את סכומי השיקים, וזאת בשים לב לטענות שלעיל , אלא שיש לחייב את התובע לשלם לה סך של 47,998 ש"ח זאת הן בשל הפיצוי המוסכם שעליו לשלם לה על פי ההסכם ושסכומו עומד על 37,000 ש"ח והן בשל הנזק שנגרם לה כתוצאה מכך שהתובע נטש את העבודה בסוף חודש דצמבר 2006 תחילת חודש ינואר 2007 כך שהיא נאלצה להשלים את העבודה באמצעות קבלן אחר והיא שילמה לאותו קבלן אחר סכום העולה ב-12,434 ש"ח על יתרת הסכום שהייתה מגיעה לתובע ממנה לו היה משלים את כל העבודה. משני הסכומים הללו שסכומם המצטבר הוא 49,434 ש"ח מ קזזת הנתבעת את סכומו של השיק השני ולפיכך סכום התביעה שכנגד עומד על סך של 47,998 ש"ח.

בתגובה לתביעה שכנגד טוען התובע שהוא לא הפר את תנאי ההסכם, נהפוך הוא - הוא עבד ברציפות מחודש אוקטובר 2006 ואף המשיך בעבודתו מעבר לתאריך הנקוב בהסכם לסיום ביצוע העבודה - 30/11/2006. לטענתו הנתבעת היא זו שהפרה את ההסכם מאחר ולא סיפקה לו תשתית לביצוע עבודות הצבע. בחקירתו הוא אישר שלא כתב מכתב למנהל הנתבעת שבו התריע על כך שלא מסופקת לו התשתית להמשך וסיום עבודות הצבע, שכן זו הייתה העבודה הראשונה שהוא ביצע כעצמאי ושבמסגרתה גם חתם על הסכם. הוא מאשר שמנהל הנתבעת פנה אליו וביקש ממנו להשלים את העבודה, אלא שלדבריו הוא לא יכול היה לשבת בחוסר מעש ולשלם שכר לעובדיו מבלי להעסיקם ולכן הוא מצא עבודה אחרת ובנסיבות אלה הוא אמר למנהל הנתבעת שכאשר יסיים עבודה זו הוא יבוא וישלים את העבודות בפרויקט. או אז אמר לו מנהל הנתבעת כי הוא מכניס קבלן אחר. התובע הוסיף וטען שהוא אכן עבר ליד הפרויקט, הבחין בקבלן אחר שעובד, ומאז עזב את המקום ולא חזר לעבודה. על פני הדברים נראה שגרסת הנתבעת לפיה התובע הוא זה שנטש את העבודה היא גרסה מבוססת, שכן אין לצפות מהנתבעת שמכרה דירות לקונים בפרויקט שתפר את ההתחייבויות שלה כלפי כל הקונים, לא תסיים את העבודות בפרויקט ולא תמסור את הדירות במועדם אלא תמתין שהתובע יסיים עבודות בפרויקט אחר ואז יאות להשלים את העבודות בפרויקט. מחובתו של התובע הייתה לדאוג להשלמת העבודות במועד שצריך היה להשלימן, תוך העסקת עובדים נוספים ו/או אחרים נוסף לאלו שהוא העסיק באותה עבודה נוספת חדשה שהוא מצא.

7.         בחקירה הנגדית נשאל התובע מי ביקש ממנו לבצע עבודות נוספות והוא השיב ואמר: " עזרא " שהוא אביו של מנהל החברה. עוד נשאל התובע אם יש לו אסמכתא כלשהי בכתב לעניין העבודות הנוספות, והוא השיב בשלילה "לא ביקשתי, הוא שילם". ברור מדברים אלה שהגם שההסכם הועלה כמובן על הכתב, הרי התוספת לו, שהתובע טוען לה, לא הועלתה על הכתב והיא נסמכת, לדברי התובע, על סיכום בעל פה - הא ותו לא. קשה להניח שהנתבעת, שטרחה והעלתה את פרטי ההסכם על הכתב, תזמין עבודה נוספת שהיקפה לא קטן - 10,000 ש"ח, מבלי לעגן את ההזמנה הנוספת אף היא בכתב. טען התובע שהעבודות הנוספות נדרשו בדחיפות לבקשתו של עזרא ובשל הגשמים שירדו אבל גם אם נקבל גרסה זו, עדיין נותרת השאלה מה מניעה הייתה להעלות את הדברים על הכתב, בין במהלך הביצוע של העבודות הנוספות ובין בסיומן? שאלה זו מתחזקת ומתחדדת לנוכח הטענה של התובע שההסכם נחתם רק לאחר שהוא החל בפועל בביצוע העבודות. מדוע זה בחרו הצדדים, לשיטת התובע, שלא לילך באותה דרך גם לגבי העבודות הנוספות?! אין כל תשובה לשאלה-תהייה זו בדבריו של התובע.

             לא למותר לציין ש בהסכם אין כל תניה המתייחסת לעבודות נוספות , אם תהינה כאלה. עובדה זו מחזקת את גרסת הנתבעת, לפיה ההסכם מתייחס לכל העבודות, כאשר הפירוט שיש בתוך ההסכם הוא פירוט שאיננו בבחינת רשימה סגורה, אלא רק מדגיש חלק מן העבודות.

             גם אם נקבל את טענתו של התובע לפיה בלחץ הזמנים לא הועלתה העבודה הנוספת על הכתב, וגם אם נקבל את הטענה לפיה הוא לא ידע להקפיד על כך בהיות זו העבודה הראשונה לו, עדיין נותרת שאלה אחת ללא מענה: היכן החשבון שבו מפורטות העבודות הנוספות, חשבון שבוודאי היה צריך להגיש, כמו החשבונות האחרים שהוגשו בעניין חלקי העבודות האחרים? היעלה על הדעת שהמפקח אישר עבודה, בין נוספת ובין אחרת, מבלי שיוגש חשבון? ואם הוגש חשבון כזה - איה הוא? ומה היה סכום העבודות שבו? והאם הן אושרו או לא אושרו ובאיזה אופן על ידי המפקח? והכיצד זה לא נקרא המפקח להעיד על ביצוען של אותן עבודות? כל החוסרים האלה בראיותיו של התובע פועלים, כמובן, לרעתו זאת בשים לב להלכה הפסוקה מקום שעומדת לרשות בעל דין ראיה והוא נמנע מלהביאה בפני בית המשפט, אזי קמה חזקה שלו הייתה מובאת הראיה היא הייתה פועלת לרעת אותו בעל דין. כך גם במקרה דנן. הנה כי כן, כל שיש בפנינו הוא טענתו הסתמית של התובע בעניין ביצוע עבודות נוספות, שטענה זו לא נתמכת ולו בבדל של ראיה כתובה ו/או בעדות של המפקח.